כשהתעוררתי היום מהחלום שכחתי בכלל שאתה לא כאן.
הלכתי לקחת משהו מהמקרר ונעצרתי כשהבנתי שאתה לא הולך להרים
אלי טלפון בצהרים.
וגם לא בערב.
וגם לא בכל יום אחר במשך שארית חיי,
וקשה לי לחשוב שבעצם אני יכולה ללכת אליך הביתה ולפתוח את הדלת
ולא תהיה שם,
על הספה, מעשן וצוחק, וקורא לי נפלאה.
ושכחתי להגיד תודה.
היה לי את כל הזמן שבעולם,
ושכחתי.
חשבתי שתספיק לחזור, חשבתי שיהיה לי זמן.
הייתי בטוחה שאני אתפוס אותך לשיחה, שיחה ארוכה, אבל לא חיכית
לי.
למה?