שוב הוא בולל את
לשונו הקולחת באובך
הזורם בחדר צפוף.
מניף בידיו מאחורי המעמד
בתנועת ראש נוטה לימינו
אור הפלורסנטים נוטף
מהתקרה
מתעקל
בפינות
זו המתולתלת
(באריג רווי אצטון מבושם)
צריכה לבלום את המלל הרב
שפורץ בין שפתיה הצמוקות
ומיד.
אני - מתבונן בילדים החולמניים האלה
שרוקדים בחלון | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.