לילה אור / במחברת הכאב שלי |
הדיו מכתים את העצב,
והם נמהלים יחד ונוזלים,
לאט,לאט,
על השורות הריקות.
והמילה פוסעת לה, מתגנבת,
בצעדים מדודים היא מטילה את צילה,
כמו אדם בטיול בדידותו,
לאורו של פנס,
ברחוב חשוך.
ובמסווה של כריכה צבעונית,
אני רושמת את שחור הפחם שבליבי,
ומניחה לכתוב לסגת ולהמוג,
עד שנכחד,
ונעלם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|