כשיונת השלום עפה לה מהסיפון של נוח,
האם בחיפוש אחר ענף של עץ זית היא עברה גבולות?.
הרי איש אינו יודע מאין היונה לקחה את הענף,
ומאיפה היא קטפה אותו והביאה אותו, כלומר את השלום.
האם אותו ענף, פשוט חיכה לו בצד השני, כך סתם נח.
ומתנדנד לו ברוח, מחכה ליונה שתיקח אותו, אפילו אם היא לא
התכוונה.
אולי אנחנו פשוט שוכחים שגם בצד השני את ענף עץ הזית מחפשים.
לצד שלהם אנחנו לא דואגים, אולי בעצם היונה שלנו שם,
או שמא  היא כבר לא, ייתכן שאחד מחיילינו ביונה ירה, אפילו אם
זה לא היה בכוונה.
ואיפה הענף שלנו? ומתי והאם אותו אי-פעם נמצא.