אולי הקיץ אני יחליט (!)
להיות בנאדם
אחר, סוג של
שנסונר,
בשקפקפים של עשר שקל,
מכנסי אדידס מזויפים, "חי" על הצואר
וגופיית רשת,
מדווש ריקשת-ארטיקים בחוף הצוק
אולי את תהיי שם גם, בעצמך,
עם גבות דרמטיות כמו של חנה רובינא ב"הדיבוק"
ותלתלים כמו של שגית
ועכשיו בעצם, כמו שאני חושב על זה,
גם שפתיים:
את תנופפי לי עם היד לעצור
ואני יגיד "מה בשבילך עיניים?"
ו "פעם ראשונה בים?"
ואת תצחקי
"גליגל" ו, "אני מקוה בשבילך שזו פעם אחרונה שאתה מתחיל ככה עם
מישהי"
אני יזמזם "if you want a driver climb inside" ויסמן לך עם
הראש לעלות
"לאונרד כהן?" עינייך ישאלו בחשדנות
"בודאי", יענו רגלי הלוקחות שוונג ואז
אני יקח אותך לסיבוב על הריקשה בכל החופים בארץ,
באמא שלי, כמו פינקס הקטן, רק שאני יהיה אלון הגדול ואת
נסיכה מהמציאות, צרובת שמש והיפית, אחת
מהפרדסים, מהצבא, מהשכונה, מהגרנד קניון, מהמועדונים, מהספריה
של האוניברסיטה,
מהטראק בנפאל, מהשכונתית, מהמכונית של אבא שלך ומתמונות החתונה
של אמא
כן, הייתה פצצה אמא שלך, בשנות השישים,
אנחנו נינסע לנו והרוח תלטף את שערות ידי ואת
תלתלייך
אני יספר לך על גרסייה מרקס ואת לי
על לורקה ועל למה את לא לובשת חזיות
וכולם יחשבו שכמו כל השירים אני המצאתי הכל אבל אני נשבע,
נשבע, באדוניי אני נשבע,
הקיץ הזה אולי אני (!)
לא ימציא כלום.
|