העולם הזה נראה לי כל כך סתום, הכל בו, "מסכות" שאנשים יוצרים
לעצמם כדי להיות משהו אחר ממה שהם. התנהגות של אנשים בצורה
מסויימת כי החברה טוענת שעליהם להתנהג ככה.
אני מנסה להבין ולא מצליח, אולי אני נשמע מבולבל, אבל זה רק
בגלל האהבה שלי אליה, האהבה הזו משגעת אותי, בעיקר כי אני לא
מקבל אהבה חזרה.
אני מנסה, מדבר איתה, אומר לה מילים יפות, מילים של אהבה,
מקריא לה שירים שכתבתי, מדבר איתה, אומר לה מה אני מרגיש, מה
אני חושב.
אבל אני לא מצליח להפוך את הרגשות למילים אמיתיות, כי הרגשות
יותר חזקים מכל מילה שאי-פעם נאמרה, הרגשות לא ניתנים לתיאור,
אבל אני מנסה, ועדיין לא מצליח, לא כשאני מדבר איתה.
אז אני כותב, כותב לה, כותב עלייה, ואז שם במגירה או שורף, לא
מעביר אליה את יצירותיי.
כי אני יודע שזה לא יעזור, שאין לי סיכוי.
אבל אני ממשיך לנסות, ממשיך לדבר איתה, כמו ידיד טוב, אבל אני
רוצה להיות יותר מידיד בשבילה, והיא יודעת. למרות שאני רוצה.
ואני מקווה שאולי יום אחד, יום אחד, אני אמצא את האחת הנכונה,
אבל אני עדיין מחפש.
ואולי אני לא מתאים בשבילה, אולי אני לא ראוי לה, כנראה שאני
לא ראוי לה...
ואני מקווה שאם היא קוראת את זה, שאולי, אולי, המילים שלי
יחדרו אל ליבה והיא תבין,
אולי היא תבין, כמה אני אוהב אותה.


לאיוי