שיר שכתבתי על יום הזכרון...
חברה שלי באה אלי בטקס ואמרה לי: "ציפיתי שתכתבי משהו, ולא
כתבת כלום"... אז זו הסיבה שכתבתי את השיר הזה, שמוקדש לה.
מקווה שאת אוהבת אותו, איוי.

עומדים בטקס
מרכינים את הראש
מקשיבים בשקט
ומנסים לעצור את הדמעות

שומעים צחוק ילדים
שהלכו בטרם עת
שומעים יריות
של כלי מלחמה

מנסים, מנסים באמת
לא לחשוב על דם ועל מוות
לא לחשוב על אלו שלא ישובו עוד
לא לחשוב על השכול, הכאב

מנסים, אך לא יכולים
ונופלים אל תהום הכאב
אך שומרים את הכל בפנים
עוצרים את התייפחות הסבל

ואז, כמו מלאך מתוך החשיכה
עובר פרפר בין כל הבוכים
פרפר צבעוני, עליז, תמים
קרן אור בתוך התופת

קרן אור שבאה מאיתם
קרן אור שאומרת, "אל תבכו,
אנחנו, פה למעלה,
כבר לא בוכים".

26.4.2004