אנחנו מתחילים מחדש.
אני לא שוכחת כלום.
כמו בני שש עשרה בפגישה ראשונה
מגששת למצוא את כף ידך
כאילו לא אחזתי בה פעמים אין ספור.
אתה לומד אותי מחדש
את טון דיבורי, את הבעות פני,
איך להצחיק אותי
במבט מתפלא, כאילו כבר שכחת.
אני לא שוכחת כלום.

את הצחוק שהתגלגל בחדר השינה,
את החזייה שהייתה זרוקה בפינה,
איך קמה בשקט וקיפלה את בגדיה.
בחורה שאוהבת סדר, הזנזונת.

ואנחנו מתחילים מחדש,
מול שקיעה בחוף של ראשון
ואוניה של חיל הים שעוברת בדיוק באמצע השמש
כמו בגלויות,
וזוג חבוק על החול
ונכנס לי חול לנעליים
ומגרד לי ואני רוצה ללכת הביתה.