ושוב אני כאן...
שוב כותב צרור של מילים אל מול אור נר עייף...

ושוב אני לבד...
שוב לבד ונאבד בין רגש ושפיות.
שוב האושר חומק פעם אחר פעם מבין אצבעותיי המגושמות עד אשר
נבלע כלא היה בתוך ים של חשכה ועצבות...

ושוב חושב עלייך...
שוב סופר לילות של יסורים ושניות בודדות של אמת בלעדייך...
שוב בוהה בחלל שפעם מלאת בתוכי...
שוב אני לא מוצא את עצמי...

ושוב יודע שנכון...
שוב מסביר לליבי הנבול שאור כוכב אחר יאיר עליו בקרוב...
שוב עוטף את מחשבתי בשמיכת טלאים של אופטימיות...

ושוב אני כאן ושוב נאבד.
ושוב אני לבד ושוב את בתוכי.
ושוב חושב עלייך ושוב שונא את עצמי.
ושוב יודע שנכון.

ושוב שונא את עצמי.



ושוב אני כאן, לבד...