לירון אבין / נקטפים ללא רחמים |
(11-12/5/2004).
לצערנו, הם לא יהיו האחרונים.
עם חלב על השפתיים,
כשעל גופם מדים,
נסעו על אדמת טרשים,
הנסיעה האחרונה בחיים.
באוויר הם מרחפים,
גופם נבתר לגזרים,
ומה שכעת נותר,
הוא רק חלק מהעיקר.
ובבית יושבים ההורים,
בתוכנית בידור צופים,
שוחקים ולא מודעים,
שלא ישובו -
לעולמים.
והמלחמה שנמשכת,
על אדמה בוערת,
מעלה לעולה את אותם הפרחים,
הנקטפים כל יום,
ללא רחמים.
יהי זכרם ברוך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|