שיר זה מוקדש ל-11 החיילים שקפדו חייהם ביומיים האחרונים
(11-12/5/2004).
לצערנו, הם לא יהיו האחרונים.


עם חלב על השפתיים,
כשעל גופם מדים,
נסעו על אדמת טרשים,
הנסיעה האחרונה בחיים.

באוויר הם מרחפים,
גופם נבתר לגזרים,
ומה שכעת נותר,
הוא רק חלק מהעיקר.

ובבית יושבים ההורים,
בתוכנית בידור צופים,
שוחקים ולא מודעים,
שלא ישובו -
לעולמים.

והמלחמה שנמשכת,
על אדמה בוערת,
מעלה לעולה את אותם הפרחים,
הנקטפים כל יום,
ללא רחמים.

יהי זכרם ברוך.