ירושלים שון / זכרונות |
בלעדיך כמעט עשור.
זוכרת אני את זיו פניך
שהיו זוהרות כאור.
נשמה מתוקה שאוהבת לעזור,
נלקחה, נקטפה בשניה.
ואני הקטנה יושבת מחכה,
רוצה כל-כל לראות בשנית את פניה.
את העינים הכחולות
שבהן טובעים כל פעם מחדש
את המבט המבין
שתמיד אומר לך: "אל חשש"
הלחיים הסמוקות
ובל נשכח את החיוך המשגע
למה זכרונות
הם דבר כל כך עצוב ומיגע?!
כ"ב אייר התשס"ד, תשע שנים לפטירת בת דודי הנפלאה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|