תשע שנים עברו ואינך,
בלעדיך כמעט עשור.
זוכרת אני את זיו פניך
שהיו זוהרות כאור.
נשמה מתוקה שאוהבת לעזור,
נלקחה, נקטפה בשניה.
ואני הקטנה יושבת מחכה,
רוצה כל-כל לראות בשנית את פניה.
את העינים הכחולות
שבהן טובעים כל פעם מחדש
את המבט המבין
שתמיד אומר לך: "אל חשש"
הלחיים הסמוקות
ובל נשכח את החיוך המשגע
למה זכרונות
הם דבר כל כך עצוב ומיגע?!
כ"ב אייר התשס"ד, תשע שנים לפטירת בת דודי הנפלאה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.