אורן אמיר / ההתנתקות |
ניתקתי את קו הטלפון בכדי שאוכל להתנתק קצת מהעולם , ובעיקר ממנה. נשכבתי על המיטה , מצצתי מהסגריה ומתחתי את כפות רגליי , מתרפק על השקט שבראתי בקלות. הלילה היה מנומס ושקט ופה ושם איזה צרצר הכריז על קיומו , שיהיה חשבתי לעצמי , לאמפריע לי , העיקר לא להתמודד איתה. לפתע , ללא כל אזהרה ובניגוד לכל הגיון הטלפון צלצל. ולא סתם צלצל , הקפיץ אותי , חנק אותי ועוד ציפה לתשובה. בצלצול השישי העזתי להביט בחיבור לקיר וכלום. קו הטלפון מתפתל כנחש על הרצפה הרחק מהקיר. מבוהל אך מסוקרן הרמתי את השפורפרת - מי זה? ומיד חשבתי לנתק בטרם אשמע קול שיציב את רף האימה במצב שלא אוכל להתמודד אתו , אבל איכשהו עזרתי אומץ ואז זכיתי לשמוע את הצחוק שלה - מלאכי ושטני כמו כוס טקילה ראשונה. - תגידי , מה את חושבת שאת עושה?- צרחתי עליה כשהתאוששתי. - מה הבעיה שלך? - היא הופתעה ושמעתי בקול שלה שהיא מתחרטת שהתקשרה. - מה הבעיה?! - התחרפנתי - הטלפון שלי מנותק ואת מתקשרת, איך קיבינימט? הא?!- שאגתי עליה כי הרגשתי כמו איש מרומה עם דפיקות לב מואצות כשל סוס מרוצים בכושר מחורבן, ועוד יותר עיכלתי שאפילו לפרטיות בבית שלי מתפרצים באין מפריע. - לא יודעת , רציתי לדבר אתך..- היא הצטדקה והעניים הגדולות שלה הציפו את הדמיון שלי ולרגע אחד רציתי למחות לה את הדמעה שלא זלגה, אבל התאימה לנימת הקול שלה ,אך מיד התעשתי כשנזכרתי בפרטיות הפרוצה שלי. - בפעם הראשונה לא ענית לי והיה ברור לי שאתה שם , כמו תמיד , אז התרכזתי טוב טוב בפעם השניה..- היא הסבירה בקול מנצח - וחוץ מזה אל תשכח ממי קיבלתי את הגנים.. איך אפשר לשכוח את אמא שלה , מיותר אפילו לנסות. קוראת מחשבות ומתעסקת בעניינים ברומו של עולם. נו , איך אפשר לשכוח את אמא שלה שהפגישה הראשונה בננו נחרטה בקרקעית הזיכרון שלי , ואין שום סיבה שתצליח למשות אותה משם. - בוא תכיר את אמא שלי- היא קרנה מולי ובעצם רצתה שאמא שלה תכיר אותי דרך המגים והכשפים שלה. בחיוך גדול כמו של ילד שאומרים לו - תפתח פה גדול - היא שאלה אותי על מה אני חושב. רצתה להיכנס לראש שלי. זו הייתה טעות שלה ושלי. מה לעשות שבאותו יום הייתי חם על הבת שלה , בצורה כזאת שכל מה שעבר לי בין האוזניים , היה שיער הערווה שלה ומה שהוא מסתיר. תוך שניה היא עלתה עליי , העיפה לי סטירה מבלי להרים יד ולעצמה את החיוך, ומשכה משם את הבת הסוררת שלה , כשהיא משאירה מאחור שובל של שאט נפש וקללות שנשמעו כמו טביעות ידיים של מפורסמים סוג ג' על מדרכות הוליווד. - ומה עכשיו? - שאלתי לאחר שנרגעתי והבנתי שאין כל טעם להתעצבן. כמו תמיד היא הגיבה בצחקוק מעבר לקו. הנחתי את השפורפרת , הכנסתי עשן לראות , לחצתי את ידית דלת הבית ואז את ידית האוטו ונסעתי אליה , כמו בכל פעם שאני מחליט להתנתק ואז מנותק , בדיוק כמו תמיד. |
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד. |
|