שבי רגע לידי.
אז מה אם יש לך
ידיים שעירות,
זה לא מפחיד אותי
שמתפזרות לך הגבות על הרקות.

שבי רגע אל תלכי.
זה לא מוזר שיש לך
צמות מהצוואר,
ולמה להסתיר
את עמוד שדרתך המשוער וישבנך
בעגלגליותו המפולמת,
בודד לנוכח בושתך.

אמרי ליבך,
האם שעיר הוא?
האם סרקת אותו לאחרונה?
האם שאלת אותו
את דעתו,
על הפלית גאוותך
את שער - ראשך המתמשך?

שמעת על חשמל,
זה הדליק לך ת'פיוזים.
חשבת לאפלץ
את פנים מפרקייך
המושלם בסביכותו המעורטלת.

ופיך הקוטל
מודאג מכותרת,
שרק מעטרת
את דבריו הנאורים,
המוסתרים באצבעות קוצניות,
שבנגיעה אחת זוקרת
הן גומרות לי ת'צרות.

ולשונך,
בסערותיה,
האם הבחנת בטעמה המשווע?
האם הקשבת לסילסוליה
בגבך,
שבליבך את מתווכת
בין מראך ודימיונך?

זה צחוק הגורל
שאת שבויה בבקורת,
וזה אוכל אותך
שאת הופכת לכולם,
ומקבלת מעמד בשבט הקפה.

שבי רגע ליד.
אז מה אם יש
כמה נשים מכוערות,
זה לא אומר שהן מראות,
אפילו לא חלון ליופייך,
רק אם זבובים לנופך.

אמרי ליבך
האם שעיר הוא?
האם סרקת אותו לאחרונה?
האם שאלת אותו
את דעתו,
על הפלית גאוותך
את שער - ראשך המתמשך?

ולשונך,
בסערותיה,
האם הבחנת בטעמה המשווע?
האם הקשבת לסילסוליה
בגבך
על אהבה
נהדרת,
אהבה
ממכרת,
לפנייך.