אני רואה אמת...
אני רואה רק שקרים מסביבי.
אני רואה אנשים לא אמיתיים, פשוטים, פיקציות.
שאינם יודעים יותר במה להאמין.
הם אינם רוצים ליפול, כי הם כבר יודעים שאין יותר כוח לקום
ולהדביק את החתיכות.
הם לא רוצים לחיות ברוע ובפחד -
הם מנסים לשקר לעצמם ולגרום לעצמם להאמין בדברים שקריים

ואני שותק...

אני לא רוצה להאמין במשהו שהוא לא נכון, במשהו שרוצים שאאמין.
אני יודע שלא אחיה לנצח.
אני יודע שיש מכשולים שאי אפשר לעבור שבהם אתה נכשל מטבעיך.
ואני לא מנסה להסתיר את זה מעצמי, אני מנסה להבין את זה כדי
שלא אפחד ואשלים עם זה.
יש דברים שאנחנו לא אמורים לעבור
ישנם דברים שכן אמורים לגרום לך לבכות, ולהעריך מחדש את כל
חייך. ולמרות שאתה מנסה לעצום עיניים, כדי לא לראות את הטעויות
שעשית
את הרגשות שחווית ואת האנשים שפגעת בהם, כדי שלא תרצה לתקן
משהו שהוא כל-כך גדול וכואב, משהו שיגרום לך לחזור בחוסר רצון
למקום שממנו ברחת.
אתה מעדיף להמשיך הלאה ולבנות משהו חדש בקצה השני של נשמתך ולא
לבנות במקום שבו אתה נמצא...
כי יודעים שלא תצליח וכך גם אתה, אז אתה מרים ידיים ובורח כל
עוד נפשך בך...

ישנם דברים שאתה אמור לתקן.
ישנם דברים שאמורים לגרום לך לצרוח מכאב.
וישנם דברים שאתה לא אמור לקבל, ואתה מקבל אותם בכל מקרה.
ואז אתה צורח ובוכה ומחכה בתקווה למשהו טוב,
תקווה, שבחיים לא תגיע.
אתה צריך לתת לעצמך לבנות את הרגע הטוב הזה, ללמוד את הטעויות
שבך.

אנחנו בכל זאת אנשים שמסתירים, מכחישים, משקרים ומרמים
ועם אנחנו לא, אנחנו נעשים אמיתיים מדי וכולם מפחדים מהשינוי
האמיתי הזה, שאותו אף אחד לא מבין.
כי אנשים עוטפים את עצמם בשקר שמגדיר אותם כל-כך טוב
ובנוחות... תרוץ
אנחנו מסתתרים מאחורי מסכות שונות...
מעצמנו ומהפחדים שלנו...
מסביבתנו ומהדברים שאיננו רוצים לשמוע...

וישנם דברים שאיננו אמורים להסתיר.
אבל אנחנו מסתירים אותם בכל מקרה...