מדמיין אותנו יושבים
זה ליד זו ולעתים זו על זה
אבל את מכבי תל אביב
ואני הפועל
אז לא יכול להתקרב.
אנחנו דומים בשוני שלנו
כאילו לא היינו מעולם שניים
את מחייכת
אני משקר
זה נפלא
שאין שום סיבה להצטער
כותב את הזמן
ואת מציירת את המסלול
בשבילך להגיע לקצה זה הניצחון
בשבילי מספיקה ההשתתפות
את מכבי
אני הפועל
זה כל ההבדל
בלחש, צועק
את עם כל הכאב, לא יכולה יותר
אז את הולכת
לא אמרתי לך שכל הדרכים מכאן
מובילות לעזאזל
היינו הולכים ברחוב
את היית מחייכת
כולם היו מדברים איתך
אני הייתי נלחם בזה
לא ידעתי לומר מילה
אז שתקתי רוב הזמן
הצער התחלף מהר
והזעם שינה את הפנים שלו
את הנחת את הכתר
רצית שכולם יראו
אני התחבאתי בפינה
ביקשתי שאיש לא יבוא לנחם
את מכבי, אני הפועל
תביני זה יישאר ככה תמיד
לא יכול למחוק את העצב הזה
ואת החיוך שלך, נזכר בו כול רגע פנוי
שמחפש סיבות לכעוס, סיבות להצטער
אז פעם בא ופעם הולך
החדר נהיה קטן
אין לי שום מחבוא אחר
נמלט, ואת תמיד עומדת שם
מחייכת, אופטימיות שאין לה מוצא
לוחש בקול
ואת שותקת שרגע אחד הכול עלול להשתנות
אבל אז את קמה
אומרת לי
שאף פעם לא ידעתי לאהוב
והולכת
נמלט מרגעים גדולים
נפתח אל תוך חדרים סגורים
פעם האמנתי שאת זו הסיבה
שאני בלילה לא מצליח להירדם
אחר כך הבנתי את כול ההבדל ביננו
אפשר לסגור בתוך רגע אחד
את מכבי, אני הפועל
זה משנה את הכל
זה לא ישתנה לעולם
גם אם תחייכי ואדע שזה בשבילי
אני אחמיץ את ההזדמנות
להיפטר מנחשים שקטים
יכלתי לדמיין אותנו יחד
אבל הרחוב נגמר
הייתי צריך לעלות הביתה
להביט במראה ולהבין
שזה רחוק, רחוק החדר הקטן מול הים.