את שמך מעולם לא שמעתי, את יופייך מעולם לא ראיתי, אך מאוהב
אני בך נואשות. חבויה את, בגן קסום ונסתר, גן יפהפה, שלמרות כל
חיפושי, לא מצאתיו.
בדמיוני רואה אני אותך, שערך הג'ינג'י מתפזר ברוח אביבית
נעימה, ואת יושבת בעשב ירוק ורענן, מלטפת גור איילים, ואני
משתוקק להיות שם, במקומו, לשבת בחיקך, ולהרגיש את ידך העדינה
מלטפת אותי ברכות ובנעימות אין קץ.
מעולם לא דיברת אליי, אך מכיר אני אותך יותר משאת עצמי, יודע
אני שאת כמו הסערה, בלתי ניתנת לעצירה, מדהימה, וחזקה. אך עמוק
בתוכך, בליבך, יש את הרוגע השלווה והעדינות של עין הסערה.
את חיפושיי אחרייך לעולם לא הפסיק, אך מפחד אני מהרגע שאמצא
אותך, שאמצא את עולמך, שאמצא את הגן ההוא, שכל-כך שונה מהמקום
שממנו אני בא. מפחד אני להרוס מקום מקסים ועדין זה, מפחד אני
להרוס אותך, שכן אני כה שונה וכה לא מיוחד.

רוצה אני כל-כך למצוא אותך במקום המיוחד, אך הלוואי שלא אמצא
אותך לעד.