כל פסיכולוג שראיתי איבחן חד משמעית: אני פסיכופט. אה כן, ואני
לא בנוי לאהבה. הם לא כל כך אבחנו את זה. וכשאני כן נפתח, אני
הורס הכל בסוף, והקשר מסתיים ממש לא טוב, וכשאני רוצה לשמור על
קשר בת הזוג דיי מאוכזבת.
בקיצור, אני פסיכי עם תעודות.
כשאני שוכב בלילה אני נרדם עם תמונות זוועה. אני כל רגע חושב
על זה שבממוצע מתים 100 אנשים בשניה. תחשבו, 100 דרכים שונות
למות כל שניה, תאונה, פיגוע... לא מדובר בארץ, אלא בכל העולם.
מאוד מעניין.
אני נהנה לעצבן אנשים, אני נהנה לשקר לאנשים - אני לא בן אדם
מושלם, זה בטוח.

אני בן אדם דיי פסיכי, למסקנה הזאת הגענו.
כשהייתי בן 10 היו לי חלומות בעיניים פקוחות. הייתי משחק עם
השטקר והצעדים במסדרון נכנס, או שאני מתחשמל קודם, שהדלת נפתחת
או שהאור נדלק...
בקיצור, אני פסיכי.

פעם חשבתם שאדם שאתם פוגשים ברחוב, אולי לכל החיים שלכם לא
תפגשו אותו בשנית? זאת אומרת, שניכם תמשיכו חיים רגילים, כל
אחד מכם ימשיך את חייו, אך לא תתקלו זה בזה בשנית.
הוא ימשיך להיות הנהג ברכבת, הנוסע ברכבת, מנקה הרחובות, מתקן
המנורות, השף במסעדה... בעוד אתם תחיו את חייכם. איזה מוזר
זה.

מעניין כמה כואב לציפור כשהיא נתקעת במטוס. בסה"כ, המטוס טס
דיי מהר, והוא נתקע בציפור במהירות. זאת אומרת, שרגעי הסבל של
הציפור צריכים להימשך אך ורק כמה שניות, לדעתי. ובכל זאת,
כשהציפור חודרת דרך המנוע, כשכנפייה נתלשות זו מזו, כשהיא
נמעכת למוות... כמה כואב זה.
חבל שאי אפשר לשאול שורדת, הרי כולן מתות.
וכמה משנה זה לטייס? מה, הוא פשוט מפעיל וישרים כדי לנקות את
הדם מהשמשה או שזה משפיע עליו?

כשיגמר העץ בעולם עם מה ישתמשו כמקל לארטיקים? פלסטיק? אבל אז
זה לא יהיה מקל. ומה בנוגע למ-ק-ל הליכה? כבר היום ראיתי כמה
מברזל, אבל זה סתם מוט הליכה, לא שווה. אני מדבר על הישן ועל
הטוב, מקל הליכה. אסור לעולם שיגמר העץ, מסתבר.

אני פסיכופט. כל מילה נוספת מיותרת.