דורון פאר / קצת באיחור |
רק כשאני מוקף אנשים.
וסולח,
רק אחרי שאני מאשים.
כבר לא כועס,
רק נוטה להתאכזב.
אני נרפא,
רק לאחר שאני כואב.
תמיד קצת באיחור:
אך פעם לא מקדים
לא נהנה מהרגע
אלא רק מההדים.
נזכר לבכות,
כשהחיוך חוזר לפניי.
מנצח בתחרויות,
שהגיעו בהן לפניי.
חובש את הפצע-
אחרי שכבר הגליד.
מדבר על השתיקה
כשיש מה להגיד.
וברגע שאחרי האושר
אני נזכר לחייך.
אוהב עד אור הבוקר
אחרי שאת אינך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|