|
איך שהלבבות לא מתאימים.
האש תלחך היום
את הזכרונות
שהשחירו והצטמקו
כמו הגחלים
בחום השטני.
הדרכים המהירות
עדיין שלי,
מתוך זגוגית החלון משתקף
עולם רץ,
עולם רועש באוזניים.
צלילי הסערה,
עזרו לי
להיות אבודה
עוד לפחות
שניה
מהחיים
כיף להיות אבודה,
כיף לחתוך
את חוט שדרת החיים
לרגע
שיהיה זה הרגע שלי
בלבד.
לפסוע בעשבים
ולדעת
שמעבר ללהבה
אין מי שיחכה לי
ואין לי מי
שיחבק אותי
רק המדורה,
רק האש.
אך עודם בוערים
הגחלים
משאירים
נשיקות אדומות על ידיי.
אלוהיי העניק לי
את הסבל המתוק
של התשוקה
ולכן אני
אבודה בין חום העולם
וקור השמיים
ולכן אני
מאושרת להיות
לבד מול אש
לבד מול העולם
כל כך
לבד.
בהקדשה לאש, למרות שאני לא עובדת אלילים.
בהקדשה לרונן, ששאל תמיד את השאלות הלא נכונות
ולא ראה אותי דרך הלהבה.
בהקדשה לך, הקורא. |
|
|
אבא שלי הוא
ערומקו, כן, הוא
ערומקו
אפרוח ורוד בימי
הזוהר של צעירי
תל אביב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.