אביב וסתיו / עופי בת שיריי |
כיונה צחורה של שלום
כאשה בעת בחרותה
המרחפת בענני חלום.
עופי בת שיריי
כי נדמו המילים,
תורי אחר המילים
ההן, הנדירות, העתיקות
השוות הון עתק,
כאלה שטרם נכתבו
שטרם הושאלו לי
לאחר קריאה בספר.
הביאי לי אותן
מארץ זרה ונכרייה
מוכת תלאובות ויזע,
מיוון מצולות דומם,
מגיא מחרשה זרוע,
משכונת עוני נידחת
מאם שלבנה סולחת.
הביאי אותן לחלוני
אל שולחני הדומם,
אני כבר אעשה מהן
את המירב,
את המיטב,
במילים שלא עלו על הכתב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|