יש לי חבר שגנבו לו את הרגש.
שזה דבר די מוזר, כי את הרגש לא שומרים בארנק או משהו.  
בכל אופן, הוא חושב שחברה שלו מלפני שנתיים גנבה לו את הרגש.
אבל הוא לא יכול להוכיח את זה. וזו בעצם הטרגדיה. כי אם גנבו
לך מכונית, אתה יכול להוכיח שהיא שלך לפי  לוחית זיהוי, אבל
לרגש אין מספר- אז תשכח מלהוכיח שהוא שלך.

בהתחלה חבר שלי חשב אולי ללכת אליה, לבדוק את הסביבה - אולי
היא מחביאה את הרגש בחצר או משהו. אבל במחשבה קצת יותר מעמיקה
התברר לו שבעצם אין לו שמץ של מושג איך נראה רגש. גם במילון לא
היתה תמונה והתיאור היה די מעורפל. ככה שהעניין אבוד.
למען האמת, לא כל הרגש נגנב. השאירו לו קצת מכל דבר. שיסבול.
אז הוא די "לא אהב" את הסרט האחרון שהוא ראה. ככה שאולי יש עוד
תקווה. אולי הרגש יצמח מחדש (כמו ששממית מצמיחה זנב - מין
שממית-נשמה כזאת...)

על כל פנים, המסקנה המתבקשת מהסיפור היא שצריך לשמור על הרגש
שלך. אולי לשים לו קוד סודי כמו בכספומט, לקבוע תקרה למשיכת
יתר, ובכלל להתחיל לבדוק את חשבונות הרגש יותר בקפידה.
אני בכלל בעד לחוקק חוקים אשר ימנעו פגיעות ברגשות ואולי אף
להקים משטרת רגש. עד מתי תימשך ההפקרות. מה אנחנו, רפובליקת
תותים ?