מוקדש עם המון המון אהבה לחבר טוב שלי, שטרם יצא מהארון... אני
מקווה שיום יבוא ויטיב איתך העולם בהחלטתך.
אני צריך לזכור איך השמש תראה,
לצד הירח המלא...
ביום של שמחה גם עצב בא,
ואת עזבת את המיטה לריקה...
לנסות לקום בבוקר בלעדיך,
לשטוף את הפנים ולצחצח שיניים,
ובכוח להאכיל את עצמי מבלי
להיות דיכאוני...
להשלים פערים וכעסים שהוחבאו
בתוך הארון המאובק, לפתוח אותו
לצאת מחדש - פחד בא, לפני החשש.
אני צריך לזכור איך השמש שוקעת תראה,
לצד הירח העולה... ביום שנולדים מהתחלה
את עזבת הוא בא, המיטה איננה ריקה עוד,
התמלאה היא בגאות ואהבה.
