אנה ריבקין / פסים |
שדה שיחי בר מצהיבים,
הראש על הפסים -
מנסה לתפוס פיסות שפיות
של שלהי הקיץ.
פסי רכבת מיותמים,
פרוסים בשדה נטוש,
מחכים לישועה
או אולי קצת חברה.
נרעשים למראה הזר
שעליהם נשכב.
ביחד,
שורפים שעות בציפייה
לרגעים שלא יגיעו,
כי העבר המפואר אותם נטש
וההווה בם משחית ללא רחם.
(הרהור, געגוע, אכזבה, בדידות, ביקורת, כעס, כמיהה ועצב...
משהו כזה).
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|