לא אכלתי,
יומיים.
רזון חולני מתפשט בגופי
שותה,
עוד כוס מים.
והשובע תופס את מקומו בי
ואולי ארזה,
עוד קילו או שניים
מדמיינת,
בראשי את הסרט
וכועסת,
סתם עוד נערה מתבגרת
עם בעיות
ללא תשובות
לכל מיני שאלות לא מובנות
שאלות מטומטמות
ששאלו אותי,
כמה אנשים מטומטמים
אין לי בית
אין לי כוח
כבר לא נותר מקום
אליו אפשר לברוח
אין לי שקט
אין לי כלום
מחר בבוקר בוודאי
שלא ארצה לקום
ולחיות את החיים,
כמו שהם.
הם קוראים,
אחד אחד את שמות התלמידים
בכיתה. ואני,
יושבת מביטה
בידיים מורמות,
מה הן מסמלות
בשבילי?
לחיות את החיים,
כמו שהם.
אז מה אני עושה פה?
אם אין לי למה לחיות?
כשאני בדיכאון
ואף-אחד לא שם לב
ולאף-אחד זה לא כואב
חוץ ממני,
לבדי בחיים שלי,
הינני.
אין לי בית
אין לי כוח
כבר לא נותר מקום
אליו אפשר לברוח
אין לי שקט
אין לי כלום
מחר בבוקר בוודאי
שלא ארצה לקום
ולחיות את החיים,
כמו שהם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.