בערוב ימיה,
עטויה בגד לגופה,
נפשה חשופה אל רוח חורף,
פסעה על שביל כורכר רטוב.
גללי כלבים בצורות משונות,
ריח אדמה ספוגה סביב,
חמציצים צהובים זקופי קומה,
צלילי משב בין ענפי השיחים.
שמש חורפית נעימה,
שולחת קרני אור לתכלת מרהיבה,
עננים לבנים בצורות מרתקות.
בערוב היום הקסם יתפוגג,
הכל יוותר באותה צורה,
ריחות יקבלו מירקם קצת אחר,
הקור יחדור בינות צללים וגופים.
נפשה תיוותר עדיין,
חשופה אל מול הרוח.
היא תעמוד בקצה שביל הכורכר,
רק המשב ישתנה.
מי יודע מה יעטה המחר,
ברור שכבר תחסיר יום,
מערוב ימיה.