אנה ריבקין / מכתב |
מהספר המצהיב
שמעולם לא נראה כה בודד.
דף זעיר אנפין,
עמוס זיכרונות
מתקופה בה הייתה-
אחרת
כמו תמיד,
נכנעת לרגש
ומתחילה לקרוא -
תחילה צוחקת ואחר כך
בוכה
שוב תשאיר מכתב
מבצבץ קמעה,
כדי שיום יבוא
בו תחזור חזרה.
ואני תמיד ככה, צוחקת ובוכה. כמה כוח יש לדף עם זיכרונות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|