אותה פגשתי בטעות,
בקסמיה שבתה אותי במהירות,
תוך שעה, תוך דקה, תוך שניה,
אני הייתי שלה, של ליבה
הגדול, מרגיש מלא אהבה

בזמנים קשים עמדה היא לצידי,
לא נתנה לי לפול אל תהומי,
נתנה עצות נתנה חיזוקים
אל חיי ממש כמו גשם שביטים

כשהיא בוכה,כשהיא עצובה,
גם אני מרגיש עצוב, גם אני בוכה,
מנסה להבין מה גרם לזה,
מנסה לשמח אותה בכל יכולתי,
גם אם לפעמים זה מעבר הישג ידי

נערתי אל תבכי, אל תידמעי,
טיפות עינייך נופלות אל תהום צר,
ובזמן שאת עצובה כל עולם נעצר,
לא מוכן להמשיך, לא מוכן להמשיך,
עד שיפסקו דימעותייך ותחזור רוח
לפנייך

כשהיא שמחה,כולי מלא שמחה,
לא חשוב מה מצבי ועד כמה קודר,
בפניה אני נזכר ולמצבי אני חוזר,
עם חיוך וצהלה

רואים אחד את השני,
רק כל כמה זמן,
יותר מדי זמן,
עצובים לפני ההגעה,
ושמחים עם הנשיקה

נערתי אל תבכי,אל תידמעי,
טיפות עינייך נופלות אל תהום צר,
ובזמן שאת עצובה כל עולם נעצר,
לא מוכן להמשיך, לא מוכן להמשיך,
עד שיפסקו דימעותייך ותחזור רוח
לפנייך

וכך אוכל לחיות בשלווה,
כאשר אני יודע שיש עוד תקווה,
שאת תפסיקי להיות בוכיה,
בכל פעם שאנחנו נפרדים בשביל הנסיעה...