שחר זה השם שלו.
שחר הוא הפרח שלי, קיבלתי אותו לפני שלוש שנים כמתנה ליום
הולדת שלי. ליאת הביאה לי אותו, ליאת היא מין בחורה כזאת
שמתאים לה להביא לך פרח ליום הולדת. היא אף פעם לא תביא לך
משהו שבאמת רוצים כמו תקליט או חולצה.
אבל שחר הוא משהו מיוחד, הוא לא רק פרח, הוא גם חבר וחוץ מזה
הוא גם השותף שלי לחדר.
תמיד שאני חוזר לחדר הוא מספר לי מה קרה בזמן שלא הייתי, פעם
אחת הוא סיפר לי שבזמן שהייתי בטיול השנתי נכנסה האחות שלי
לחדר והפכה לי את כל הדברים. היא צעקה לאמא שאני גנבתי לה את
החולצה החדשה, אבל היא לא מצאה כלום.

שחר עומד על קצה השולחן קרוב לחלון כדי שהוא יוכל לראות גם
החוצה וגם פנימה. פעם הייתי משאיר לא את החלון פתוח כדי שירגיש
את הרוח ושיוכל להריח את הרחות מבחוץ, אבל יום אחד הוא סיפר לי
שיש דבורה אחת שמגיעה כבר שבוע ויושבת לו בדיוק בקצה האף ככה
שהוא כמעט מתעטש ולא זזה איזה שעה. מאז אני סוגר לו תמיד את
החלון שאני לא נמצא. ורק שאני בחדר אני פותח אותו כי הדבורה לא
נכנסת שאני שם.

שחר אוכל נורא מעט, פעם ביום אני נותן לו אוכל, אני נותן לו
אוכל לדגים כי בשום חנות לא מצאתי אוכל לפרחים, ואחד המוכרים
אמר לי שדגים ופרחים זה כמעט אותו דבר וזה יהיה לו טעים.
שחר לו מתלונן, למרות שפעם אחת שמעתי אותו לוחש שהאוכל הזה ממש
מסריח, אבל הוא נורא מרוצה ממנו. אני חושב שהוא אוהב אותו בגלל
כל הצבעים שיש לו.
לשחר יש שם אמיתי שאני אף פעם לא זוכר, פלימקוס או קלימפוס
או...
לא משנה זה ממש לא חשוב.

לשחר יש עלים קטנים למטה שמחסים לו את השורשים. שחר נורא
מתבייש מזה שהוא מחובר לאדמה, הוא מרגיש שהוא פרח חופשי,
והמראה של השורשים פוגע לו בדימוי העצמי.
שחר הוא מספר סיפורים מעולה, יש לו כל הזמן רעיונות חדשים והוא
מספר לי לפעמים סיפורים ארוכים שהוא ממציא על המקום. ואני יושב
סתם לידו ומקשיב.
לפני שבוע ראיתי בחנות הספרים עיתון פלייבוי שעליו התנוססה
תמונה של ליאת. מייד פתחתי את העיתון וראיתי שבפנים הכל מלא
תמונות של ליאת ובערום, קראתי שם שליאת החליפה את השם שלה לבטי
והיא עובדת עכשיו בארצות הברית.
הלכתי למוכר ושאלתי אותו אם אני יכול לקחת את  העיתון ל עשרים
דקות כדי להראות לחבר שלי ואני תכף חוזר, והוא הסכים.
רצתי מהר לחדר שלי והראתי את התמונות לשחר.

בהתחלה הוא שתק.
אחר כך הוא אמר לי שעוד מעט נגמרים לי העשרים דקות ואני צריך
להחזיר את העיתון לחנות, אז רצתי בחזרה לחנות והחזרתי את
העיתון.
שחזרתי לחדר שחר התחיל לצחוק עליי, הוא אמר לי שהחברה שלי
משפילה אותה ואותי והיא ממש פרחה.
ממש לא נעלבתי, כבר שנתיים שאני וליאת לא חברים ולא ממש אכפת
לי שכל העולם ראה את ליאת ערומה אני ראיתי אותו לפני כולם.
הזכרתי לשחר שאם הוא שכח הוא גם ראה פעם את ליאת ערומה שהיא
באה לבקר אותי בחדר. בערב אמרתי לו שאני לא רוצה יותר לדבר על
זה כי קשה לי והוא הבין.
אתמול בבוקר התחיל משהו מוזר, שחר התחיל לספר סיפורים, אבל לא
סיפורים רגילים כאלה שהוא היה מספר תמיד. אלה סיפורים
דמיוניים. הוא סיפר לי שהוא זמר גדול כמו הזמר הזה שראינו
שלשום ב MTV .
ושהוא נירשם לבית ספר למשחק והוא הולך להיות כוכב.
ועוד הרבה סיפורים.

היום בבוקר זה כבר נמאס עלי לגמרי גם בגלל שלא הלכתי היום
לעבודה ונשארתי כל היום בחדר וגם בגלל ששחר לא שתק לרגע.
פשוט נשברתי והורדתי לשחר את כל העלים הקטנים שהסתירו לו את
השורשים כדי להראות לו שהוא בסך הכל פרח והוא מחובר לאדמה ושאף
פעם הוא לא יוכל לעשות את כל הדברים שהוא אמר.
עכשיו שחזרתי מהעבודה ראיתי את שחר יבש. הוא לא אמר לי כלום
ולא השאיר מכתב.
כנראה שהאמת ייבשה אותו.