'אלון, אתה יודע ?' מיכל אמרה לו כשהיא שוכבת על המיטה שלו,
מדפדפת בספר...
'את לא יודעת שאני לא יודע כלום ?' הוא אפילו לא סובב את הראש
מהמחשב..
הטלפון צילצל, אלון הרים את הטלפון.
'הלו.. כן איתי שניה אחת..' הוא פנה למיכל 'איתי אומר שהוא
צריך אותך דחוף ושאמרו לו בבית שלך שאת אצלי...'
מיכל לקחה את השפופרת, הצמידה אותה לאוזן וקמה להחזיר את הספר
למקום.
'כן איתי... הכל טוב, מה לגבי העבודה שעשינו ביחד ? כן אני
יודעת, אתה מסיים אותה עכשיו לא ? נשאר לך ממש קצת...'
מהצד השנה של הקו איתי חייך, " כן פשוט יש לי בעיה קטנה..'
'ומה היא ?' מיכל לא הבינה מה הוא רוצה..
'אני לא יודע איזה שם לכתוב קודם, מיכל או איתי ? תעזרי לי ?
'
הוא צחק... גם היא...
'סתם.. בסך הכל רציתי להודיע לך שסיימתי, וסתם לשמוע את הקול
שלך... ' היא לא הבינה מה הוא רוצה, היה רגע שקט של מבוכה..
'אממ..' איתי היה ממש נבוך, הוא לא היה צריך להגיד את זה, היא
חברה של אלון.. 'סתם, אני צוחק, שיעמם לי אז התקשרתי לבדר את
עצמי, ואותך...' הוא נחלץ. למיכל היה חיוך ענק על הפנים, איתי
תמיד הצליח לשמח אותה.
'בידרת אותי, תהיה בטוח בזה..אני אפגש איתך מחר טוב ? אוקיי,
ביי' היא סגרה את השפופרת ופנתה לאלון 'אני חושבת שדיברנו על
משהו..'
'אמרתי לך כבר שאני לא יודע כלום...' הוא עדיין היה שקוע
במחשב.
'אלון, תסתכל עליי, זה רציני' הוא עשה הפסקה וסובב את הראש
אליה..
'מה את רצינית לי פתאום ?' בתנועה חדה הוא קפץ אליה למיטה,
ונישק אותה בפה...
'אלון ! לא עכשיו ! אני מנסה לספר לך משהו...' הוא עזב אותה
והתיישב לידה במיטה..
'שפכי'..
'אלון, תראה, אנחנו חברים כבר המון זמן...'
'חצי שנה, לא כל כך הרבה.. לאן את הולכת עם זה ?'
'נו אלון, תן להיסחף...'
'את תיסחפי ואני אהיה דג'..
'אז נכון יש כזה את הקטע של השגרה, שאתה יודע, כבר כאילו הינו
פה ושם.. ואחרי כמה זמן אתה מתחיל לבדוק אם זה יכול להימשך עוד
חצי..'
'מיכל, גם אני חושב ככה... ובדקתי אותה.. ואני כל כך שמח שראית
את זה כמוני, אני יודע שאנחנו מסוגלים להמשיך..' הוא לקח את
היד שלה ביד שלו, והחזיק אותה חזק. היה לא חיוך כזה מקסים על
הפנים. מיכל הצטערה כל כך שהיא עומדת לעשות לו את זה.
'אלון...' היא לקחה את הידיים שלה בחזרה..
אלון הבין את הקטע, הוא קם מהמיטה וחזר לכיסא המחשב.
'אני חושבת שאני אלך עכשיו טוב ?' גם היא קמה, והלכה לכיוון
הדלת. התנפצה דמעה על הרצפה, אלון הרים את היד וניגב את העין
הדומעת שלו. היא התכופפה ונתנה לו נשיקה קלה על השפתיים, נשיקת
פרידה.
מיכל הלכה לבית ספר למחרת, בלי שום חשק... היה חסר לך איזה קטע
בהליכה, הקטע שאלון הולך איתה.
היא הגיעה לכניסה לכיתה שלה, שוב משהו היה חסר, היתה חסרה
הנשיקה על הלחי שאלון היה נותן לה לפני שהיא היתה נכנסת לכיתה,
היתה חסרה הצפייה בו הולך לכיתה שלו..
איתי חיכה לה בכיתה כרגיל, הוא תמיד שם.
'את רוצה לראות את העבודה ?' איתי חייך, הוא גרם לה לחייך גם,
אבל לא היה לה ראש לכלום...
'עזוב איתי, אני סומכת עליך...' היא הלכה לכיוון הלוקר להוציא
ספרים.
איתי הלך אחריה..
'את צריכה שאני אעזור לך לסחוב אותם ?' איתי תמיד היה מציע את
זה, ומיכל תמיד היתה מחייכת ועונה לו את אותה התשובה:
'איתי, המקום שלנו שני מטרים מפה' הוא השפיל את הראש, והלך
למקום שלהם. מיכל ואיתי ישבו אחד ליד השני. תמיד היו מעירים
להם שהם מדברים בשיעור.. מיכל תמיד סיפרה לו דברים על אלון,
הוא תמיד דיבר על שטויות..
מיכל הלכה לחברות שלה, הם כבר ידעו, כל הבית ספר כבר ידע.
'את בסדר מיכל ?' 'לדעתי בכלל לא הייתם מתאימים, בלי להעליב או
משהו...' 'סוף סוף זרקת אותו !' התגובות הרגילות לפרידה של
אנשים בשכבה.. מיכל היתה רגילה לתגובות מסוג זה, היא לא
התרגשה.
'יש לך לפחות אנשים אחרים שמתים לקפוץ לתפקיד שאלון לא היה
מספיק טוב בו...' מיכל הרימה גבה, היא לא ידעה על מה הן
מדברות.
'מי ?' הן צחקו. סיגל, החברה הכי טובה של מיכל אמרה לה 'מיכל,
באמת את לא יודעת שאיתי שרוף עלייך קשות ? הוא חולה עליך, ממלא
מחברות בשם שלך, הבנים צוחקים עליו שהוא כל כך מאוהב בך עוד
שהוא יכול להשיג כמעט כל בת שהוא רוצה...' מיכל אף פעם לא חשבה
עליו ככה. היא הסתכלה עליו כשהן דיברו בינהם, הוא דיבר עם
הבנים, הוא סובב את הראש והסתכל עליה, החיוך שלו פתאום נראה לה
מקסים יותר מתמיד, הוא שלח לה שלום, היא שלחה בחזרה.
הצלצול נשמע, הם התישבו אחד ליד השני כשהמורה נכנס.
הוא דיבר ודיבר אבל למיכל לא היה אכפת, היא היתה עסוקה מדי
בלהסתכל על איתי. הוא הקשיב למורה.
מיכל לחשה לו באוזן ' אני יוצאת לרגע לשירותים, תמציא תירוץ
ותבוא אחרי....' איתי לא הבין, אבל הוא היה מוכן לעשות כל מה
שמיכל תרצה.. היא ביקשה מהמורה רשות ויצאה. אחרי בערך 2 דקות
הוא עשה את עצמו מתעטש החזיק את האף, וביקש מהמורה לצאת
לשירותים לקחת נייר טואלט. המורה הרשה לו.
הוא פגש את מיכל בחוץ על המדרגות.
'מה את משוגעת ?' הוא השתדל לא להרים את הקול יותר מדי.
'כן ! עליך...' מיכל קפצה עליו חיבקה אותו ונתנה לו נשיקה..
זה היה יותר טוב ממה שהוא יכל לבקש.
הם נשארו ככה עד סוף השיעור, כל התלמידים יצאו מהשיעור להפסקה
של 5 דקות והסתכלו עליהם, זה לא הפריע להם..
איתי ומיכל היו מאושרים, ביחד... כולם ראו מהי אהבת אמת..
-------------------------------------------------------------------------------
אתם לא חייבים לקרוא את התחליף הבא למשפטים האחרונים, למעלה
נמצא הסוף האגדתי, ופה הסוף האמיתי :
הם נשארו ככה עד סוף השיעור, כל התלמידים יצאו מהשיעור להפסקה
של 5 דקות והסתכלו עליהם, זה לא הפריע להם..
הם היו מאושרים, אבל לא כולם היו מאושרים כמוהם.
סיגל, רצתה כל כך את איתי. היא הזילה דמעה, לחברות אמרה שהיא
בוכה בגלל שזה מרגש. היא ראתה את אהבת האמת שהיא חשה כלפיו
נמוגה מול הפרצוף שלה.. היא פיספסה את ההזדמנות..
לידה עמד אלון, הוא לא יתגבר בחיים על מיכל. הוא לא בכה, גברים
אינם בוכים. הוא התקרב לדלת של כיתה קרובה ובעט בה. הוא ראה את
אהבת האמת שהיתה בינו ובין מיכל שוקעת לה בים.
אלון וסיגל היו מתוסכלים ועצובים, לבד... הם ראו מהי אהבת
אמת..
