שירת בלוז אנושית ואוביקטיבית על חיי העשייה הקולנועית.

על כאב וצער יש שירים המון
שם כולם אוהבים לכעוס
אך אף-אחד מהם לא מבין יגון
אף-אחד לא יכול לתפוש

בשבילי אתם אמורים לעבוד
אך כל הזמן חותרים תחתיי
איש מכם אינו יודע את הסוד:
זה קשה להיות במאי

בראש ובראשונה עומד מפיק
נתונים בודק, מעתיק
לי עם כל בעיה קטנה הוא מציק
ועל ראשי תמיד מעיק

מגיע תמיד מלא בתחמנות
רק בעיות מפיל עליי
הוא לא מבין אף מילה באמנות
אלוהים, זה קשה להיות במאי

אז מגיע בכבודו ובעצמו
צוות צילום עם גדולתו:
ציוד יקר שמדבר בפני עצמו
מה שהוצאת בשבילו

מברבר לך מיד על זוויות
למצוא לכל זווית הווי
כזו מיגרנה על שוט חמש שניות
אלוהים, זה קשה להיות במאי

ואז הרגע לו כולם מצפים
כאן כבר כל השאר מתקטנים
רק חשוב לזכור לקחת כדורים
טרום עבודה עם שחקנים

טרם החלנו באים עם טון מצמרר
עם מבט מבשר רעות
כאילו אני יודע בכלל על מה הסרט מדבר, הם פתאום מתחילים לבוא
אליי בשאלות!

"מהן התזות שלי?"
"מה הקונפליקט?"
"מה השינוי שלי
ואיפה הוא בתסריט?"

"מה אני חושב על שאר הדמויות ו
מה הן חושבות עליי?"
הו, אלוהים, זה קשה להיות במאי

כעת מגיע חלק כה מרתק
כאן אשאיר מקום לספק
הבה רק נאמר שאיני משתוקק
לעבוד עם עורך ש... טוב, אני אתאפק

נסכם שזה מייגע ודי
אלוהים, זה קשה להיות במאי

מגלומן, סוציומט פסיכוטי
ככה סתם פניתם אליי
רק הרשו לי לאמר שזה בכלל בגללכם
שזה קשה להיות במאי

אך עם כל הכאב, הצער, הכעס והיגון שבשירי ומלותיי
לי נותר רק דבר אחד ודאי
לא אוכל לעשות זאת בלעדיכם, יקיריי
אלוהים, זה קשה להיות במאי