ואחרי שהיה טוב, את
מביטה בי, מלאכית קטנה.
מלאכית קטנה חושפת שיניים,
מלאכית קטנה מסתכלת, בעיניים
אדומות כדם, כוורד, כשמש בשקיעה
בתוך הים האינסופי של האהבה והשנאה
שיש לי למלאכית הקטנה.
תעזבי אותי במנוחה.
נועצת בי שיניים, המלאכית הקטנה.
אני רוצה לוותר. אני רוצה לשכוח.
והיא לא נותנת. מסתכלת בי בעיניים אדומות
כדם. כחרב, חדה, וכואבת, כמו הלילה שיורד
עכשיו. כמו השתיקה והעצבות.
הצמא האדיר לאהבה ששוטף אותי,
כמו מפל מים בארץ רחוקה ואקזוטית
שם המלאכיות לא נושכות.
שם האהבה פזורה כמו שכאן פזורה השנאה.
כמו עלים בשלכת של סתיו לונדוני.
רק להושיט יד ולגעת. זה על העץ,
רק למתוח רגל ולדרוך, זה מתפוצץ
לי בפנים.
זה לא עלייך, זה על כולן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.