בשעת הלילה המאוחרת שמעתי קול מדהים,
חשבתי ששמעתי את קולו של אלוהים.
עצמתי עיניים וראיתי דם-
לא הבנתי לאן כולם הולכים- לשם או לשם
טיפות גדולות של רוע נטפו מהרקיע העליון
ראיתי את אלוהים עומד ניצב מעלי- עם המון קמטים- המון.
רציתי לברוח ולא למות,
אבל אי אפשר היה- ברגע של שכרות.

רציתי להיות חבר של קין והבל
לא רציתי לגרום לכולם סבל,
רציתי להיות כמו כולם
לעצום עיניים ולא לראות דם.
לא לשמוע את קולו המקומם של אלוהים
ולא לרעוד מזעקת שועל נשגבת,
לא לפחד עוד משנאה ולא פחדים
לא לטעום מטעם החיים.

אני רוצה שאלוהים יעלם מעיניי לעד.
אני לא רוצה להיות לבד.
אני חש כמו ענן גבוה ולבן
פנים חיוורות- כצלם דמותו של השטן,
nרקם רך כמו קצפת
עד שמביטים בי היטב
וצורתי האמיתי, כמלחמה פורצת

פתאום משהו מושך אותי למעלה
אני צורח וצווח, אני לא רוצה עוד הלאה
זה חזק ממני ואין לי שום שליטה
וברור כי זה לא כח המשיכה.
אני טוב כשהרוע משתרע,
אני מרגיש פחדן אבל נהייה פושע
זה לא אני שמשתנה לי בין הידיים
זה משהו מלמעלה- משהו מהשמיים,
הכל שחור ולא בגלל הלילה
אני פשוט למעלה למעלה למעלה,
המחזות נוראיים, אני משחק במשחק דמים.

שואלים אותי מה יקרה "אם" אין לי תשובה
אני לא מתאמץ לחפש,
קולות של ילדים שעולים באש.
זה מה שאני רואה מולי
והכל מסביב הוא פרט שולי,
איפה באמת אלוהים, למה הוא לא פה
הכאב לא מרפה ממני- אני לא רוצה אותו

אני רוצה להמשיך לישון
בלי עוד חלום.