מוקדש לכל הגברים באשר הם

היא הכירה אותו כשהייתה בת 19. הוא היה מתחשב, חיוך משגע וידע
להקשיב. הוא תמך בה כשהייתה זקוקה לחיבוק, ותמיד הצחיק אותה.

הם התחתנו כעבור שנתיים.

היא סלחה לו כשסטר לה בפעם הראשונה בגלל שהסתכלה על מישהו
"בצורה משונה". אמר, "אשתי לא תסתכל על גברים אחרים", וסטר.
הוא ביקש סליחה, והיא סלחה לו, כי היה לו חיוך משגע. תמימה
הייתה.

כעבור שנה הוא החטיף לה אגרוף בפנים בגלל שחזרה מאוחר הביתה.
שאל איפה הייתה, והחטיף. עוצמת המכה הפילה אותה על הרצפה, והוא
מיד ביקש סליחה, ואמר שזה לא יקרה שוב פעם. התחנן שתסלח לו,
והיא סלחה, כי ידע להקשיב והיה מתחשב. תמימה הייתה.

כאשר בנם היה בן שלוש, הוא שכח לקחת אותו מהגן, והיא צעקה
עליו. הוא לא נשאר חייב, האשים אותה ברומן עם השכן, קרא לה
זונה וניסה להטביעה באמבטיה. השכנים שמעו צעקות, הצילו אותה,
והוא ברח לדירתה של אחותו. חזר כעבור יומיים, התחנן שתסלח לו,
נשבע שזה לא יחזור על עצמו. היא סלחה לו, סלחה לו בגלל שידע
להצחיק, ובגלל שבנה היה זקוק לאב. תמימה הייתה.

ביום הולדת העשרים ותשע שלה, הוא חזר שיכור, ודפק לה מכות אל
מול בנם בן השש ובתם בת הארבע. הילדים צרחו ובכו, והוא דפק לה
מכות. אמר שהיא מזדיינת עם הבוס שלו, ושבכלל היא אשמה בכל
צרותיו. הלך לישון אפילו בלי להוריד בגדים, שיכור כלוט. והיא
בכתה. התייפחה.

ובלילה, בלילה, הוא צווח כמו חתול שדרכו לו על הזנב, כי היא
הורידה לו את הזין עם סכין קצבים שקנתה במיוחד לאירוע, כי כמה
אפשר לסלוח, כמה אפשר לבכות?

תמימה הייתה, אך לא עוד.