|
עת הלכתי ללא מורא פנים
בלי גשרים אנשים דכאוניים
עת לזוז שירה עברית לבוז
אור קטן נפתח מולי אשתוק
אשתוק איתו איני מעכל את המצב
חרוז ועוד חרוז נקשר
אל תוך שרשרת
אינה ברורה
עירום עמדתי בחדר
ושומדבר לא הגיע
אשתוק עד כלות ימיי |
|
|
על כל כוסית יש
אחד שנמאס לו
לתקוע אותה.
אחד ברגע של
אופטימיות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.