אדום
אור ניאון מרצד
שוטף באדום
סדין ספוג לחות וכתמים...
ובכתמיו הכהים
מסמן אלמונים
כעקבות
בחייה
צרובים.
ומבעד וילון
עכור מימים
זוהר ארגמן מעוור
וכאילו דוחק בלכתו של קודם
ומברך כניסתו של אחר.
עיניה אדומות
מלילות אדומים
ומדמע כלוא כבר שנים
ואור קר של ניאון
משקף את שרידי
חיותה
לאיטם
מתכלים.
אפור
ערפל גולש לופת קרסוליה
זוחל מעלה
לוחך ירכיה
קרירותו האפורה
עוטפת נשמתה
באנקה
עוצמת עיניה.
עננים אפורים
של ימים אפורים
בולעים צחוקם של צבעים
ואפור של לבד
יתמזג לאחד
עם דמותו
הנמוגה
בצללים.
ירוק
עיניך הצוחקות
חודרות
חוקרות
דוקרות
ועוד שבריר
מבט ירוק
תהומותיי יאיר
ונפש מבוהלת
עטופת משקעים
תושיט יד מהססת
מבין חומות עטויות קורים
לצאת
אל החופש
כחול
עטוף בזרועות לבנות, זוהרות
באור סהר כחול מלטף
נשימתה הקצובה
מערסלת שרידי תאווה
בגופו העייף
קרניים כחולות גולשות
מציירות אהבה
במרקם חמוקיה
ועיניו הכלות
גולשות לאורכה
מבטו שוטף את שדיה
צללים כחולים
מתמזגים
ממזגים
גופו בגופה שוקע
עת חשמל ברקים כחול מתיך
את שניהם
לסער בולע.
לבן
צחוקך פוער בי אהבת אין-קץ
שני-חלב מפיך בוהקות
וליבי מתמלא
בניצוצות לבנים
הזורמים מעינייך הטהורות
ילדתי הקטנה
רק אתמול מתוכי
זרמת אל עולם מפרך
וחתמנו שתינו
אחדות עולמים
עת ינקת חלבי לתוכך
כל עוד נשמה באפי
בי נשבעתי
אעטוף אותך בלבן
אהבתי כחלב שדיי תלווך
לא יכתים בה
אפילו הזמן
סגול
שמש חורפית דהויה
מסמיקה עור של קלף
חרוץ מסעות ימים
של תהייה
של נהייה
ריח לבנדר סגול
עוטף בזרועות הזיקנה
עוצמת עיניה לזוהר
דוחה את סוף המסע
נאנחת
זיכרונות מציפים
מעירים ינקות אבודה
שוקעת בם
ותוהה
על סוף
על התחלה
וסגול עייף של סוף
וסגול של אור הרחם
ממזגים בה תום ותום
לסימפוניית חיים מנחמת
טורקיז
אל תחייך אלי כך
בחיוך של טורקיז מפוכח
אל תרחק ממגע מלטף
אל גבהים
אליהם לא אטרח
חזור אל החום שהיינו
חזור אל צבעי אדמה
חזור אל להט האש
נטוש קרירות ריחוקך
תאווה קפאה לטורקיז
ונפש ניתקה מאחות
אין שלווה באלוהות
אין אצילות
בבדידות... |