בגן של אלוהים,
המגודר באפשרויות,
גדלים בערוגות,
אלפים של חרציות.

אבל פעם בשנה,
כשרוחות הסתיו מגיעות,
מופיע חצב אחד בודד,
בין אלפי החרציות.

והוא בולט מעל כולן,
הן מרימות את מבטן אליו,
אבל הוא אינו מרוצה,
כי סופו בתום הסתיו.

וכשהשלכת של השאר תיגמר,
השלכת שלו תתחיל,
והוא מוכן לוותר על חיים של מלכות,
בשביל לחיות כמו עשב רגיל.

אבל החצב ישאר חצב,
והזמן על כולם עובר,
וכמו בכל סוף סתיו,
החצב לאדמה חוזר.

ושם הוא קבור,
ומעליו החרציות גדלות,
ואלוהים לא שואל,
מי יחיה יותר,
ומי יחדול לחיות.