דרך חסומה,
באבנים קשות.
דרך חסומה
באבנים כה קרות.
אבן, אל אבן בונות חומה,
שלא נותנת לאף אחד לעבור דרכה.
ואם ירצה הילד, לעבור לצד האחר.
הילד לא יוכל, לראות את הצד החסר.
ינסה הילד לטפס מעל,
כי סקרן הוא להבין, כי סקרן הוא לגלות.
אך אותן האבנים לא יתנו לו, ורק יחלו מתגלגלות.
יחסמו את דרכו, ויעשו הכל כנגדו.
הילד ישאר בצד אחד כל חייו,
יעביר את חייו, בשיעמום נוראי.
יעביר את חייו, בלי לדעת מה יש בצד השני.
אבן אל אבן, לא ירפו.
החומה עומדת שם כבר שנים, לא מביאה
כניסה לאף אחד מן הכיוונים.
עומדת באותו המקום, ולא זזה לשום כיוון.
גם כשהרוח נושבת, בכל החוזקה
נשארת החומה עדיין במקומה.
הילד גדל, נהפך לזקן.
אך עדיין לא יעבור לצד האחר.
ישאר הוא במקום הבודד,
יחכה לעזרה, יחכה להד.
מחכה הוא הרבה שנים,
אך האבנים עדיין לא נעלמים.
האבנים אש הן יורקות,
לא מביאות לאף אחד אפילו מבט לראות.
הילד, לא ידע לעולם.
מי הוא עצמו, ולמה הוא קיים.
לאחר שהילד נפטר,
החומה התפרקה, האבנים הפכו להיות ביחידים.
אך הילד לא זכה לראות את אשר רצה כל השנים.
את הצד השני, לא הצליח לראות,
עכשיו אינו יכול כלום לעשות.