[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







בריין דמג'
/
קופיפי

בעצם, הוא אפילו לא הכיר את כל הלהקות המחורבנות האלה שהיו על
החולצות שלו. הוא סתם התלהב מהן כי הוא ידע שבנות אוהבות את
זה. אבל זה אפילו לא הפתיע אותו שאף אחת מהשכבה שלו לא שמה
עליו, כי למרות החולצות, שהוא חשב שזה עושה ממנו משהו, הוא היה
בנאדם כזה מכוער שכולם סתם אמרו שהוא יצור. אולי בגלל היאוש
הוא אפילו לא הסתרק, ואפילו כשירד גשם, ואז כאילו היה לו תירוץ
שהשיער שלו נראה ככה, כולם ירדו עליו. חוץ מזה הוא גם האריך
שיער ואז הוא כאילו היה נראה מהרוקרים הכבדים האלה, אבל עדיין
אף אחת לא הסתכלה לכיוון שלו, והאמת היא שגם הוא כבר הבין שהוא
סתם מחזיק מעצמו, ושהוא סתם אפס, ושום דבר כבר לא יעבוד לו כי
הוא נולד ככה. אז מה שנשאר לו זה להסתתר מאחורי החולצות שלו,
שכל אחת מהן הוא לבש איזה יומיים אם לא יותר, רק בגלל שהן היו
חולצות של להקות ושאר החולצות שלו היו בצבע ורוד, או כתום או
ירוק זוהר, וכל אחד שראה אותם, הוא היה אומר לו שהוא קנה אותם
מזמן, עוד בתקופה העצובה בחיים שלו. אבל הוא ידע שהוא לא עובד
על אף אחד וכולם כבר מזמן יודעים שאלה היו הצבעים האהובים
עליו. בעצם, הוא גם לבש ת'חולצות שלו רק כדי שיחשבו שהוא בן
אדם מגניב כזה שלא שם על אף אחד, אבל היה משהו בעיניים שלו,
שראו שהוא נעלב כשכולם היו צוחקים עליו כל פעם שהוא היה עובר.
אז הוא התחיל לעשן, הוא עדיין לא יודע אם הוא עושה את זה בשביל
התשומי או כי באמת נמאס לו. בחיים שלו לא הייתה לו חברה והוא
הביא ביד איזה 5 פעמים ביום מרוב התיסכול.   מדי פעם בבית ספר
הוא נתקל באיזה אחת, כאילו במקרה, אבל הוא ידע שהיא די שמה
עליו. יענו, היא היחידה ששמה עליו. הוא כל פעם ניסה להתחיל עם
חברה שלה, שהייתה כוסית לאללה, אבל הוא סתם השלה את עצמו כי
הוא ידע שהיא צוחקת עליו עם חברות שלה כל פעם אחרי שהוא ניסה
לדבר איתה...
בקיצור, ההיא שכל הזמן נתקלה בו, הייתה מן פריקית כזאת שגם לה
היו מן עיניים עצובות כאלה מתחת לאיפור השחור שלה. זאת סתם
הייתה מתוסבכת, תמיד הייתה נדלקת על כל המוזרים האלה עם
הבעיות. כל השכבה שלה חשבה שהיא על סמים, והיא תמיד אמרה להם
שזה לא נכון ושהיא בחיים לא תכניס את הזבל הזה לגוף שלה, אבל
תמיד היא נראתה מרחפת, מסטולה כזאת. כל השנה היא הסתכלה עליו,
חשבה אם הוא בכלל שווה משהו, והוא היה סתם מתוסבך, לא קלט בכלל
מה היא רוצה ממנו.
איזה שנה עברה ככה, בלי שהוא דיבר איתה בכלל.
בחופש הגדול הוא שמע שהיא התאבדה, סתם מהדיכאון.
הוא אפילו לא הלך להלוויה שלה. רק ישב בבית עם הצמחים שלו ועשה
ביד....







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
תוריד את
הכובע,
שים חוחובה.





פרסומת


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/8/01 19:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בריין דמג'

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה