מאיר פרידמן / ישראל 2004 |
בזמן שצריך לנער סדינים
היא שונאת את העבר
מנקודת זמן שלא צפתה.
מאמצת לחיקה וודקה ועליה רוסית
בכדי להביט בהם במראה
בכדי שיביטו בה חזרה
בכדי שתוכל לחוש ברע.
שנים מחפשת תקווה נושנה
בשאריות שהיונה הלבנה חרבנה
אין לה כוח לשמור על הבית
מצידה, שירעדו האדמות
ובו בעת שלום כל המלחמות.
כי נמאס לה, נמאס לה מהכל
ובשום מקום לא נותר מקום
מעבר לגדר
כבר קברנו שם את כל
מה שבנינו חסר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|