סיד לילית / חסרת שם |
לרכבת שמזמן לא נראית באופק
ליד אנשים מלאי ריקנות
שמעולם לא תתמלא
המשך דרכי הלאה
תלוי בדרך חזרה
וזו - לא נקראת ולא נכתבת
ללא פסיעותיי שלי.
הנה גם אני יודעת
שגם אני כמהה לאותה תחושה
שמחליקה כשבריר זכוכית בין אצבעותיי
חותכת ומפילה
ותמה בפחות מהגה, פחות ממילה
ומסביבי גומעות בריכות יאוש
במקום עיניים
את האופק הצחיח הזה
עד הסוף המר, עד שקיעתו של הרגע
רכבת שתישא אותי הרחק
מהדמויות המרות האלה
מדמותי שלי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|