רמי היה מותש. 'הקבוצה הזו', חשב לעצמו, 'היא בלתי נסבלת'. זה
סתם גמול השתלמות אבל למה להלחם איתי כל הזמן? נכון שזה
מבחינתם רק עניין של תוספת במשכורת, אבל מה אכפת להם ללמוד
משהו על הדרך?

"חיים, חיים תראה - הרעיון של הכאוס זה בעצם שאפילו אירועים
קטנים עשויים לגרום לשינויים דרמטיים באופן שקשה לחזות אותם.
כמו שאמרתי, כאוס זה אי סדר, בלגן."
רמי הרים את הספר מהדוכן: "אתם רואים, הספר הזה הוא על אפקט
הפרפר..." חיים, גוץ זחוח דעת לבוש מדי זית, העיר בחיוך ממזרי:
"אני מעדיף את אפקט הפרפרית!" וכרגיל, קצר חיוכים וצחקוקים.
רמי הציץ בשעון, עוד 5 דקות הרהר. "תודה חיים על הרעיון, אני
לא בטוח שזה משנה".
וחיים בשלו: "זה משנה תאמין לי! עדיף לך פרפרית על פרפר! ".
כולם כמעט גיחכו בגלוי על המרצה החננה. חוץ מרבקה שהסמיקה
מהרעיון שרמזי פריצות כאלה נאמרים, ועוד בכזאת חוצפה.

רמי עצר לרגע, הוא אמנם מתבדח אבל... "אתה יודע מה, בעצם אפקט
הפרפר טוען בעצם שכל שינוי ולו הקטן ביותר יכול לשנות המון. אז
אתה צודק, כל פרט קטן יכול לשנות. פרפר שעושה טיפונת רוח ביפן
יכול לגרום להוריקן בארה"ב עוד שנה."
"יחי ההבדל הקטן!" זרח חיים.
חיים הרצין, "אתה יודע מה משותף לפרפרית והליקופטר?"
"מה?" החזיר רמי, מופתע מהנימה הרצינית.
חיים חייך את החיוך הזדוני, "כמו הליקופטר, היא קודם עושה רוח
ואח"כ מתרוממת!"
רבקה הסליקה, בפעם הראשונה מזה ששים שעות הרצאה פצתה את פיה
ופנתה לרמי: "אני לא מוכנה לשמוע את הגסויות האלה אם זה ימשיך
אני הולכת היום למשרד לקבל את הכסף חזרה."
חיים גיחך אליה, "רבקה", הטעים ברוך, "שכחתי שיש פה דוסית,
סליחה, כן" אמר כילד מתחטא. רבקה התבהרה הדרגתית ופלטה חרש:
"אני סולחת לך, אבל אתה לא יכול לדבר בצורה כזאת, אני מבקשת
שתפסיק עם זה!"
רמי המתין שהעננה תחלוף והמשיך, "בכל מקרה תזכור את הרעיון
חיים, אירוע גורר אירוע ואי אפשר לדעת תמיד מה יקרה בתוך
השרשרת. האירוע הכי קטן יכול לגרום גם לדבר גדול מאוד."
חיים חייך אליו אבל לא בזדוניות, "אפשר להגיד לך משהו אישי?"
רמי התכווץ קצת בפנים, אבל שמר על ארשת אקדמית ניטרלית.
"זה הכל חרטה ונראה שגם אתה יודע את זה. זה תירוץ בשביל החזאים
של מזג האוויר... פרפר, נו באמת. למשל, כנס פעם למועדון סנוקר
ותראה שאין מצב. לא משנה מה המצב של הכדורים שחקן טוב תמיד
ינקה את השולחן ואפילו אם לשחקן גרוע יש איזה פוקס מביאים לו
איזה סנוקר או שניים והוא מפסיד, אי אפשר לצאת מסנוקרים בפוקס,
אולי פעם אחת במשחק. אבל לא משניים שלושה או ארבעה שיכול לעשות
שחקן טוב."
"מה שאתה בעצם אומר, חיים זה שיש כוחות יותר חזקים מהבלגן והם
אלה שבסוף קובעים. זה רעיון יפה שמחבר רעיונות סותרים. מצד
אחד, דטרמיניזם - זאת אומרת העיקרון שאומר שניתן לחזות דברים
מראש כשיש לנו את הנתונים; ומצד שני רעיון הכאוס שאומר שגם
דברים קטנים מאוד יכולים לעשות שינוי גדול."
"שמע", חייך בטוב לב, "יכול להיות שיש מערכות שבהן זה נכון."

בסיומה של ההרצאה נסע רמי לבאר-שבע לפגוש חברים. בדרך הרהר
באירועי ההרצאה. הוא לא הצליח לתפוס שום תחנה ברדיו, היה מאוד
סוער, רוח חזקה נשבה. כשנכנס העירה, נזכר בתקופה הסטודנטיאלית,
ואיך הלך לשחק פעם סנוקר במועדון נגה-7. הוא הפנה את המכונית
למועדון. ניעור בו חשק להתבונן במשחק. שנים רבות חלפו מאז אחז
במקל סנוקר.

המועדון היה אולם אפלולי ודחוס עשן סיגריות. מקור האור העיקרי
היה התאורה הפלורוסנטית החזקה מעל שולחנות המשחק. המקום היה
עמוס אנשים, כלומר: גברים בלבד. מרביתם בחורים צעירים, אבל גם
כמה גברים מבוגרים. כל קבוצת גיל שיחקה בנפרד. רוב השולחנות
נראו מרוטים. בשולחן המשובח ביותר, שיחקו כמה גברים מבוגרים
שנראו נכבדים למדיי אבל גם מעט מפחידים. מי שצפה בהם עשה את זה
בשקט רב ובנימוס.
לעומת זאת, בשולחן סמוך שיחקו רק שני שחקנים והיה שם קהל רב
ומגחך.
אחד השחקנים, איש ענק ממדים בגיל העמידה לבוש קסקט עור חום,
רכן ובמכה מיומנת הכניס את הכדור השחור לכיס פינתי.
הוא התרומם כשלעג על פניו והושיט כף יד מחבתית לעבר יריבו
הצנום הלבוש במעיל עור מזויף. המזויף ניפח את חזהו, "הלך לך
קלף!".
"מותק," ענה הענק במבטא גרוזיני כבד. "אצל שמשון אין קלף, אני
מלך בסנוקר! שלם, או שאתה רוצה עוד משחק? על כפול!"
"פעם אחרת, אני עייף", אמר המזויף בשפל קול, הוציא כמה שטרות
והניח בכפו של שמשון.
שמשון מנה את הכסף חייך ואמר: "מותק - תבוא כל יום."
המזויף נמלט מהמבטים הדוקרים שסביבו.
שמשון מתח את ידיו לאחור והביט סביב ואז הבחין ברמי.
"היי בחור, רוצה משחק?"
רמי היסס... זה ברור שמדובר במקצוען, מצד שני, אין פה שום
שולחן פנוי. "תראה אני לא שחקן טוב."
"... בוא מותק, לא נשחק על כסף רק 20 שקל בשביל ספורט. אבל מי
שמפסיד משלם גם על השולחן הא?"
"טוב בסדר", אמר רמי.
שמשון הוציא את הכדורים גלגל לעברו של רמי ואמר: "סדר סדר."
רמי נבוך, "לא זוכר איך מסדרים."
שמשון גיחך וסידר את הכדורים. "ואת החוקים זוכר?"
"כן."
"ואיך משתמשים במקל?"
"קצת", רמי חש בערת מבוכה בפניו.
"נו אתה ילד בסנוקר" שמשון הדגים לו אחיזה וחבטה. "עכשיו
אתה."
רמי ניסה, הכדור ניתר, כולם צחקו.
"מותק, לא כל כך גבוה, יד."
רמי ניסה שוב. זה היה עלוב וחלוש אבל הכדור לא קפץ.
"אני נותן לך להתחיל מותק, בלי הגרלה."
רמי משך את משקפיו, הספיג את ידיו במכנסיו התבונן היטב בכדור
האדום השמאלי והכה בו בכדור הלבן. הכדור האדום פגע בדופן חזר
לכדור הכחול והחליק לכיס הפינתי.
"שיחקת אותה אמר שמשון מגחך, עוד סיבוב."
"אני הולך על האדום הזה", הצביע רמי, "לכיס הזה, הימני." הוא
הכניס במכה מדויקת וחלקה את הכדור השני. עיניו של שמשון כמעט
יצאו מחוריהן ופיו נפער בדממה. וכך המשיך רמי והכניס את כל
הכדורים עד לכדור הכחול אותו פספס במילימטרים ספורים. הכדור
הכחול נכלא בין הורוד לשחור כשהוא שעון על הדופן, שני
סנטימטרים מפתח הכיס.

כל הצופים הביטו בתדהמה, "סנוקר!" עבר הלחש בין כולם.
רמי שמע מישהו לוחש: "סנוקר כזה... בחיים שלי לא ראיתי."
בחור גוץ עם חיוך רחב צעק לשמשון: "אכלת אותה שמשון, ילד עשה
לך את הסנוקר של החיים." צחקוקים מרושעים נשמעו סביב.

שמשון הזיע, עיניו מלאו דם... "זה לא סנוקר... אתה עבדת עליי,
שיחקת אותה ילד אבל אתה מקצועי, אבל זה לא סנוקר."

הגוץ צעק: "שמשון, מקצועי לא היה משחק אתך על 20 שקל וחוץ מזה
אני שם 2000 שקל אם אתה יוצא מזה."
"יוסף, אתה מתעסק בעסק שלך. או אני גומר אותך", ענה שמשון בזעם
והתיז טיפות רוק שנספגו בלבד לכתמים כהים.
רמי נבהל, "זה במקרה שמשון, עזוב קח את הכסף אני הולך."
שמשון שתק, פניו הפכו סגולות מזעם. "אתה לא הולך! " אמר באיום,
"אתה עבדת עליי ואתה תשלם."
"בסדר, אני משלם" אמר רמי והוציא ארנק.
"לא כסף. אתה משלם דם, על מה שעשית."

רמי זרק שטר של 50 ש"ח על השולחן, "קח" צעק וברח.
הוא פילס דרכו בתוך העשן בריצה כשברכיו כושלות וליבו פועם
במהירות. היה קר מאוד בחוץ, אבל הוא היה מלוהט ומזיע.
הוא  הגיע למכונית, פתח אותה והרים את הספר מתחת לידית
ההנד-ברייקס. אבל אז  נשמט המפתח מידיו המזיעות לארץ. הוא
התכופף במהירות, נתקל באבן בחשכה ונפל ארצה. משקפיו נשמטו,
הכול נעשה מעורפל... הוא גישש בחרדה אחר המשקפיים ומצא אותם
שלמים, לשמחתו. הוא חבש אותם התרומם.
שמשון עמד מולו ואקדח בידו.
כמה אנשים סביבו צועקים לו: "שמשון עזוב אותו, כולה משחק!" אחד
מהם רזה עם שפם קטן קרא לעברו של שמשון: "תחזיר לי האקדח
שמשון, אל תעשה טעות, זה שטויות, זה לא סיבה להסתבך, תחזיר לי!
אל תסבך אותי".
שמשון קרב לרמי ועמד כשרגלו האחת לפנים. רוח נשכנית צרבה
באכזריות וטיפות גשם החלו לזלוג.
"היום אתה מת", אמר שמשון וכיוון אליו את האקדח.

גל שחור הכה ברקתו של רמי והוא איבד לשבריר שנייה את ראייתו.
הוא חשב בקדחתנות, "שמשון, תירגע, אני מתחנן, סליחה! היה לי
סתם מזל. זה לא היה בכוונה."

משהו לא ברור עבר בפניו של שמשון, נראה היה שאולי הוא נסוג
מעט, אבל ידו עדיין החזיקה באקדח.
המשופם לחש לו בפייסנות: "די שמשון זה כלום. היד עם האקדח ירדה
מעט."


לאחר ההרצאה, חיים חזר הביתה. פדיחה הכרס הזאת, הרהר, צריך
לעשות קצת פעילות. טוב שחשבתי להשאיר את האוטו בבית, חצי שעה
הליכה יעזור לבטן. הוא הלך במהירות אך כעבור דקות ספורות כבדה
עליו נשימתו וריאותיו חרוכות עשן הסיגריות זעקו לחמצן. זה לא
טוב להתחיל בכסאח... אני אקצר דרך השדה. הוא ירד מהמדרכה לשדה
בור עטור פרחי שדה. בהדרגה, החזיר את נשימתו והתבונן בפרחים.
לפתע, הבחין במשהו צבעוני מרחף מולו וצונח מטה. חיים רכן אל
הכלנית הוורודה, פרפר יפיפה נח עליה, קשה היה לראות אם הוא
בסיאסטה או דופק איזה נקטר עסיסי. מה שבטוח זה, שחיים רצה
ללכוד אותו. וואלה, הפרפר של רמי, גיחך לעצמו.
הפרפר שכנראה היה בסיאסטה ולא בארוחת צהרים נלכד בין כפותיו
אבל לא נפגע.

מה שחיים לא ידע, זה שזה לא היה פרפר, אלא פרפרית שהגיעה לפרקה
והייתה עמוסת ניחוח... פרומונים שהטריפו את הפרפרים הזכרים
כנרקומנים הרודפים אחרי המנה הבאה.

חיים הרים את שללו לגובה עיניו, חייך ושחרר אותה כלפי מעלה.
הניחוח שהיה כלוא בין כפותיו התפרץ במערבולת לתוך האוויר
בחריפות עזה לחושיהם הדקים של גברברי-פרפרי האזור...
עשרות מהם הסתערו על צללית הריח שריחפה בטווח ידו של חיים.
המהומה הזו, צדה את עיניה של להקת סנוניות שהסתערה על החטיפים
המחורמנים. מסוק צבאי שטס במהירות עם אלוף הממהר לארוחת צהרים
עם עוזר של סגן של שר ללא תיק ביטל את סעודת הסנוניות וכמה מהן
ניפצו את זגוגיתו. כך הועברה ארוחת הצהרים של האלוף לעולם הבא
(כתיתת לוויתן ושור הבר לפי מתכון שמימי, אם שפר גורלו).
המסוק צלל לתוך חוות מכלי הגז בגלילות והאלוף זכה לפמליה
מכובדת של 354 נשמות תועות שהיו באזור. מרביתן משיירת
אוטובוסים של אסירים-בטחוניים-עם-דם-יהודי-על-הידיים שעשו את
דרכם לכלא חדש שנבנה עבורם.
גל החום העצום שנוצר מהתפוצצות המיכלים, פגש רוח סיבירית קרה.
כך נולד לו  הוריקן זעיר בשם: "אורי". "אורי" גרף את כל הנקרה
בדרכו, בכלל זה: אנטנות מכל הסוגים, עמודי חשמל משאיות עמוסות
בגדים, עזים, שני חברי כנסת, נערות-ליווי-רוסיות, בקבוקי חוקן,
קופסאות רמדיה המיועדות להשמדה, צמיגים בוערים מהפגנה של
התנועה לאיכות הסביבה, משאיות ברינקס, המון כביסה מהחבלים,
תפוזים ותותים מהשרון...
כל המהומה הזו באזור המרכז, הסתיימה בגשם מעורב בחפצים בערבו
של היום בדרום הארץ. כך נחתו כמה שקי כסף ושני חברי כנסת
במזבלת דודאים; בקבוקי חוקן על כנס של עסקנים פוליטיים; נערות
ליווי על המועצה הדתית בנתיבות וארגז משלוח קרוע של כדורי
סנוקר נפתח באשד צבעוני  מעל ראשו של שמשון.

גלגלתו העצומה התפצחה וזרזיפי דם זלגו על ראשו. הוא נותר עומד
... ופלט, "טוב אני מאמין...  ש..." בו בזמן פגע כדור סנוקר
לבן בזרועו הימנית ומעך מספר סיבי עצב שבתורם העבירו הוראה
לכיווץ שרירים. הוא לחץ על ההדק והתמוטט מתבוסס בדמו. כדור
האקדח טס הישר ללבו של רמי.
כדור סנוקר שחור שחצץ בין הלב לקליע האקדח התנפץ, הטה את הקליע
ממסלולו והקליע ננעץ בספר שרמי ההמום אחז בידו. הוא ניצל,
מכדורי הסנוקר וכדור האקדח.
עוד בטרם עיכל את השמחה, גרמה התדהמה להזרמת כמויות עצומות של
דם סמיך מקור בעורקיו... קריש דם קטן זרם לעבר ליבו... תוך
שניות התמוטט לצדו של שמשון. מוחו עיכל סוף סוף את מזלו הטוב,
קרה נס - הוא ניצל!