מכורבלת לי בתוך פינה חשוכה,
אחרי שכולם הלכו, סוף-סוף הדממה.
אחרי כל הניצול, כל המשחקים שלהם.
סוף-סוף עזבו אותי בשקט.
יותר בי הם לא יתחלקו, יותר בי לא ישתמשו.
לא אתן לאף אחד להיות קרוב,
אברח מהם כמו מאש.
יותר בי לא יבגדו, לא אתן!!!



בשקט ישבה ילדה,
בכתה,
עברה ביניהם היא סיבוב,
הם ראו בה בובה.

כולן בשבילם משחק,
הכל זה סקס,
למי אכפת מה היא מרגישה.
והיא בכתה. הם צחקו.

בפינה היא ישבה,
נשבעה לנקום.
נשבעה להביא למותם,
נשבעה שיותר הם לא ינשמו.

הגיע היום, הם היו בחורשה, היא ועוד כמה הגיעו, והיא חמושה.
הם חשבו שאפשר יהיה לחגוג, כנראה נהנת אז, לאט היא התקרבה,
החברים שלה קפצו עליהם בשקט, הפילו על הרצפה...
ידיהם נקשרו, ונחפר בור באדמה. נזרקו הם פנימו ורק קולם נשמע,
צעקות, ואז בכי והתחננות. והיא עמדה למעלה, מחייכת, יודעת שאף
אחד לא מגיע לחורשה החשוכה, גם הם ידעו, והיא צחקה.
מתרחקים היא והחבר'ה לקולות הייבבה, וחושבת שהנקמה הושגה.


מאושרת ישבה ילדה בשקט
וחיוך עליה,
עברה על הכל בראשה
ועם חיוך נרדמה.