האודישן לתפקיד משני במחזה על חייו התחיל.
השעה: 22:00
הלוקיישן: גן ציבורי במרכז הארץ.
הוא הוציא דף ועט דמיוניים במוחו, ו... אקשן!
"אז... תזכירי לי מאיפה את?" הוא התחיל לרשום את הפרטים
האישיים בראש הטופס הדמיוני.
"תל-אביב", ענתה הנערה התמימה.
"מליאנית?"
"לא, לצערי." ענתה וחשבה לעצמה, "איזה חוסר טאקט..."
"בת כמה את?"
"20".
"יש לך רשיון?"
"כן."
"צמחונית?"
"לא", היא לא הבינה מה הקשר בין השאלה לתפקיד.
"תודה לאל", הוא סינן מבעד לשפמפם הקטן שלו. "סמים?"
"לא", אולי הוא עושה סיווג ביטחוני?
"איזו עדה את?"
"---"
"יופי, חבר הכי טוב שלי הוא ---", סימן V קטן.
"סבבה", פלטה בסתמיות.
"מה דעתך על הדת? אני אישית לא מאמין, מגיל 8 הבנתי שאין בזה
כלום..." והוא המשיך להרצות... דיבר ודיבר... היא לא רצתה
אפילו לקטוע את דבריו, כי ממילא נרדמה כמעט.
"איש באמונתו יחיה". אמרה כשסיים. והוא סימן עוד V בעט
הדמיוני.
"רוצה לדבר על פוליטיקה?"
"עדיף שלא." והיא ידעה שעדיף שלא.
"את מתכוונת ללמוד באיזשהו שלב השכלה גבוהה?" האישונים שלו
התרחבו...
היא לא ידעה עדיין, אבל הרגישה שזו אחת השאלות המכשילות יותר
במבחן, "כן, אבל עוד לא החלטתי מה."
הוא סימן V נוסף, נשם לרווחה והוסיף "כי אני לא יוצא עם בחורות
שאין להן שאיפה אקדמאית...".
היא גלגלה את העיניים, מה נסגר?
"תראי, אין לי הרבה זמן פנוי, ובזמן הפנוי המועט שיש לי אני
מעדיף להיפגש עם אנשים שמעניינים אותי."
ללא ספק, כבוד גדול נפל בחלקה להיות לידו בשעת לילה מאוחרת
שכזו. מצד אחד היא הרגישה מוחמאת. מצד שני, היא לא ידעה אם היא
עדיין מעניינת אותו...
היא בהתה בכל דבר אחר שהיה מסביב חוץ ממנו. בעצים, בספסלים,
בדשא, באנשים שעושים ג'וגינג, בכלבים, בפנסים, בבתים... היא לא
הבינה איך היא נקלעה לאודישן הזה. כשהוא היה וירטואלי הוא הרבה
יותר נחמד.
"אני לא שופט גם מראה חיצוני דרך אגב."
"יפה." ממש כל הכבוד לך. המדליה בדרך, היא כרגע ביציקה.
הוא החליט שהגיע הזמן ללכת. הם נכנסו לאוטו ונסעו לכיוון ביתה.
הוא הפתיע אותה בבשורה "עברת את המבחן, נפגש מחר?" הוא חשב
שהוא משהו. הוא היה בטוח שהוא משהו. אולי הוא היה משהו?
"נדבר." היא זרקה באי חשק לחלל המכונית וטרקה את הדלת.
"מי הוא חושב שהוא בכלל?" מלמלה לעצמה במעלה המדרגות. "גמד
שחיף בן 23... עוד מקרה של דייט גרוע מהאינטרנט נכנס
לסטטיסטיקה שלה. דרישות יש לו. יש לו דרישות! הא! אז מה אם
הספקת כבר להיות בחצי עולם לעשות תואר ולקנות מכונית מזדיינת!
אז מה? מוח סיסטמטי כמו שלך, מי סבלה אותך לעזאזל שנה וחצי?
ולמה אתה כזה מלחיץ? מה זה כל השאלות האלה? מי אתה בכלל? קמצן,
לא יכולת לקחת אותי לקפה?"
למחרת היא קיבלה ממנו הודעה: "לאחר מחשבה החלטתי שלא כדאי
להיכנס איתך לקשר. יותר מידי כאב ראש".