הלוואי והלילה אקפא למוות
דמעות קפואות יעמדו על פניי
קפואה תהא אז גם נשמתי
ייקטע סוף סוף מעגל חיי
הלוואי ומחר אפסיק לבכות
לא אייבב, כקורבן, ללא די
מי ייתן ומחר יינתן לי לכבות
את האור שדלק בחשכת חיי
כל זרימה אז תיעצר
הדם, המים, האוויר
כשהחושך ישתלט
אני אראה יותר בהיר
מי ייתן ולא יבכו
ישכחוני חיש מהר
כי אין לי כל משמעות
ואין לי באמת חבר
קר בחדר, לא אביא שמיכה
ללא חרטה עכשיו אפשוט,
בכדי שתצרוב את גופתי הקרה
את כל הבגדים וכל המסכות
צינה צובטת את כולי
נושמת את הקור גם פנימה
סוגרת את ראי הנפש
לא אביט יותר קדימה. |
