להסתכל על החיים אחורה ולראות את הסרט. אני חיה בתל אביב כבר
שנים ארוכות למדתי אותה, הרגשתי אותה, נשמתי אותה, אהבתי אותה,
כאבתי אותה כל-כך בכאבים פרטים ובכאבים של כולם. ראיתי את
האנשים הראשנים שהתפוצצו ברחובות הרגשתי את טעם המוות שעטף את
העיר ואת הנפילה הגדולה שעומדת להגיע והיא הגיעה... ראיתי את
הרצח הגדול ממש מול העיניים. ועדיין כשאני יוצאת לרחוב בלילה
אביבי שכזה אני אוהבת אותה כל-כך מין תחושה של חופש שנכנס ללב
ולריאות להצליח להחזיר פעימה של התרגשות מהרוח מהריח מהיכולת
לנשום בעיר שעוד מעט תהיה כה דביקה ושחורה. הרחובות הקטנים
האלה שמתחברים אל הים... מבט מהחלון הגדול מראה את סמטאות הכרם
והתחושה היא כל-כך נעימה, כל-כך מלטפת ואוהבת. האנשים הכל-כך
פשוטים שבפשטות שלהם יש את גדולת החיים את היצר הקיומי את
ההנאה הרגעית שכל-כך הרבה אנשים מסביב כבר שכחו אותה. |
