אתה לא הגעת,ידעתי שלא תגיע,סתם קיוויתי...

ואם כן היית מגיע? בחיי שהייתי נותנת את ההופעה של הלייף.
אני כבר רואה אותך... היית יושב שם, מרגיש בנוח בכיסא השמור
שלך.
מביט בשעון כל שלוש וחצי דקות, ומחכה שאני כבר אעלה על הבמה.
הוטל קליפורניה היה מתנגן בעצלתיים, אני בינתיים הייתי מציתה
סיגריה..
שלושים שניות ואני כבר יוצאת מאחורי הקלעים לאורך הבמה, נותנת
מבט מלא יומרה בקהל ומנסה לאתר אותך מבין כל הפרצופים הזרים.
שאני מתחילה לדבר אני שוכחת ממך לגמרי, הטקסט מחליק מתוך גרוני
בשלמות מרגיזה.
כשאני מורידה את החלוק ומחליפה את הבגדים הקהל משתתק לחלוטין,
מתפעל.
אני כמובן מציצה אליך, כדי לראות את החיוך העקום והמזוין שלך,
אתה אוהב שמעריצים את חברה שלך לשעבר, נכון?

אני ממשיכה עם הטקסט שלי... מפלרטטת עם הקהל, מצחקקת, נעשית
רצינית שצריך, מזילה דמעות מזויפות...
אתה מתרשם מיכולת המשחק שלי, ומתמלא גאווה.
שוב השיר מתנגן... זה סוף המופע שלי, האור יורד, אני נעלמת אל
מאחורי הקלעים, הקהל מריע, הקהל אוהב אותי, כולם מוחאים כפיים,
חוץ ממך.
אתה בטח היית רק נשאר עם המבט תקוע בנקודה בה עמדתי ומחייך שוב
את החיוך העקום שלך.
אין בעולם דבר יותר שווה מהחיוך העקום והמזוין שלך.
אתה קם ויוצא חרש מהאולם לפני הקידות.
אני נוסעת הביתה, מאושרת שראית אותי על הבמה ואתה יודע שעשית
את שלך, מילאת את בקשתי האחרונה ממך.

דין לוינסון לא הגיע לראות אותי בפעם האחרונה.
את אהבתו אלי גמל בהמתת חסד, לאהבתי איליו הנחתי
לגווע לאט לאט, בייסורים.
אז זה ההפי אנד המזדיין שלי. הפיצוי המנטלי שלי.

ואתה לא הגעת, ידעתי שלא תגיע, אבל כל-כך קיוויתי...