אלון בן שלמה / פרצוף ועיגולים |
ושוב זרקתי אבן
שהדממה הזו לא תיקח אותי איתה לנצח
כמו שסערה ידעה לקחת
ילד עוד בימים בהם הים שלי היה צלול
החוף הזה הוא געגוע
אך בינתיים מתמלא הוא אנשים ורעשים
שלא משאירים מקום למבט תמים
אנשים
שמשכיחים לי את הלילה
לילה בו זרקתי אבנים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|