השערות ברגליי סומרות ועורי הפך ל"ברווז" מהקור השורר בחדר
שבו
אני משתכן. אני מלא מחשבות אבל עכשיו משום מה קשה לי להתמקד
באחת ספציפית. צר לי ואני ברגע מאוד עצוב ואפוף מחשבות אפורות
ומלנכוליות. צר לי על אותם אנשים שקונים בנות במילים, לדעתי הם
מאוד פתאטיים, צר לי גם על אותן בנות שמתמסרות בקלות
לאותיות,הברות וסימני ניקוד היוצאים מפה של אדם נואש ומסכן
המנסה בדרך מאוד דוחה לשכנע אותן. צר לי על אותם אנשים בגיל
העמידה שמקללים כל בן אדם שני שעובר מולם ונשארים ממורמרים
מהחיים במקום לקחת את הכאב ולהפוך אותו לשמחה. צר לי על אותם
אנשים עצבניים שיושבים במכוניתם בשמונה בבוקר בידיעה שלעבודה
הם כבר לא יגיעו בזמן. צר לי על אותם זוגות המגיעים לחופת האל
בכדי להינשא וכעבור זמן מה מגיעים לבית משפט בכדי לדון בחלוקת
הרכוש. צר לי על השחיתויות הרובצות בין פוליטיקאים בשקל
לתקשורת ולהיפך.
צר לי שנאלצתי לכתוב את המונולוג הזה.